פסק-דין בתיק ע"פ 36927-03-11

1.         ערעור על קולת העונש בפסק דינו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת טל תדמור-זמיר) בת"פ 7021-04-10 מיום 7.3.11.

2.         המשיבים הורשעו לפי הודייתם בעקבות הסדר טיעון שהושג בערכאה הראשונה בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן:

            המשיב מס' 1 - [א] פציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + 335(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: החוק). [ב] תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 380 + 382(א) לחוק. [ג] איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק.

            המשיב מס' 2 - [א] תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. [ב] איומים. [ג] החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא לחוק. [ג] החזקת תחמושת של כלי נשק, עבירה סעיף 144(א) סיפא לחוק.

            המשיב מס' 3 - [א] סיוע לפציעה בנסיבות מחמירות, עבירה לפי סעיף 334 + 335(א)(1) + 31 לחוק. [ב] תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. [ג] החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק. [ד] סיוע להחזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) רישא + 31 לחוק. [ה] סיוע להחזקת תחמושת של כלי נשק, עבירה לפי סעיף 144(א) סיפא + 31 לחוק.

3.         עבירות אלה נעברו על ידי המשיבים ביום 27.3.10, סמוך לאחר השעה 2 בלילה. הם הגיעו אז למועדון הנמצא במרכז ביג ברגבה, ביקשו להיכנס פנימה, אך סורבו על ידי שלושת המאבטחים שהיו מוצבים בכניסה. המשיבים 1 ו- 2 איימו על המאבטחים. המשיב מס' 1 איים על המאבטח, סרגיי, באומרו: "אני לא גבר אם אתה לא מסיים את הערב בחדר מיון אם לא תיתן לנו להיכנס". המשיב מס' 2 אמר למאבטח: "אם לא תיתן לנו להיכנס, חבל לך על הזמן, אנו נדאג שתגמור את הערב בחדר מיון". אחר כך תקפו כל המשיבים בצוותא את המאבטחים בכך שדחפו אותם, השליכו עליהם כיסאות, וכן הדפו לעברם את גדר הביטחון.

            המשיב מס' 1 נשא עמו באותה עת סכין. הוא רץ לעבר המאבטחים ודקר אותם בידיהם. לאחר מאבק, הרים המשיב מס' 3 את הסכין מן הרצפה, והמשיב מס' 1 לקח אותה מידו ושב וניסה לדקור את המאבטחים, הכל בעת שהמשיבים מכים אותם.

            למאבטח סרגיי נגרמו פציעות קשות בכף ידו הימנית, והוא נזקק לאשפוז בבית החולים לשם טיפול בפצעיו. פגיעות אלה הותירו בו נכות בשיעור של 19%.  המאבטח השני נפצע בצורה קלה יותר.

            לאחר מכן נמלטו המשיבים מן המקום ברכב של המשיב מס' 3, אך שבו אל המקום עם הרכב כשהמשיב מס' 2 החזיק ברכב, מתחת לכיסא הנהג, אקדח ברטה 9 מ"מ ומחסנית שהכילה 13 כדורים, ובמדף האחורי שברכב החזיק עוד 27 כדורים ומחסנית נוספת, הכל בלא שהיה לו רישיון לכך.  בעת שהגיעו כולם שוב למקום הבחין המשיב 3 באקדח ואף נגע בו, אך לא מנע מן המשיב מס' 2 להחזיק בנשק ובתחמושת. עולה, כי השלושה שבו אל המועדון, כאמור עם הרכב והנשק והתחמושת, כדי לאתר צמיד שהיה על ידו של מי מהם, ונפל מן היד במהלך המאבק עם המאבטחים.

4.         תחילה כפרו המשיבים במיוחס להם, וביום 15.11.10 העידו 6 מעדי התביעה. בישיבה שלאחר מכן הודיעו הצדדים על הסדר טיעון לפיו יודו המשיבים במיוחס להם בכתב האישום המתוקן, יורשעו בעבירות הנ"ל, יוזמנו תסקירים, והטיעון לעונש יהיה חופשי.

5.         לאחר הודיית המשיבים בכתב האישום המתוקן, הם הורשעו בעבירות הנ"ל, ואחר כך הונחו בפני בית המשפט תסקירי שירות המבחן לגביהם.

            בתסקיר מיום 2.6.11 לגבי המשיב מס' 1 נכתב, בין היתר, כי הוא מגלה יציבות בעבודה במפעל ואף משתתף בפעילות התנדבותית במתנ"ס שבעכו. המשיב 1 הסביר לקצינת המבחן כי יצא עם חבריו לבילוי משותף, הם שתו לשוכרה, והוא חש נפגע ומושפל בגלל סירוב המאבטחים להכניסו אל המועדון. הוא הסביר כי לאחר האירוע הוא חזר אל הרכב ולקח את הסכין והתנהלותו, כך העריכה קצינת המבחן "מצביעה על תכנון מוקדם, תוך התעלמות מן האחר, מגבולותיו וקושי לווסת את דחפיו". המשיב מס' 1 הצטער על התנהגותו התוקפנית, אך הדבר בא לדעת קצינת המבחן כביטוי ה"נובע מהיותו נתון בהליך פלילי ולא מתוך הכרה ולקיחת אחריות על התנהגותו. התרשמנו", כך כותבת קצינת המבחן, "מאמפטיה נמוכה ביחסו למתלוננים." קצינת המבחן העריכה כי המשיב מס' 1 הוא "בעל מוטיבציה נמוכה לעריכת שינוי בדפוס התנהגותו", אך יחד עם זה לא מדובר באדם בעל זהות עבריינית, אם כי במהלך השיחה עמו הוא צמצם בחומרת מעשיו וחווה עצמו כקורבן של הנסיבות. נזקקותו של המשיב זה לטיפול הוערכה כנמוכה וקצינת המבחן העריכה "כי ענישה הרתעתית, כעבודות שירות, עשויה לחדד עבורו את הגבול בין המותר לאסור".

            בתסקיר מיום 6.2.11 לגבי המשיב מס' 2 נכתב, בין היתר, כי משיב זה נוטל חלק בפעילות ספורטיבית עם ילדים ונוער במצוקה והוא נחשב כעובד מסור והגון. המשיב מס' 2 לקח אחריות על חלק מכתב האישום, הסביר כי שתה אלכוהול בכמות קטנה, כך שהשתייה לא השפיעה על התנהגותו. כחבריו, הוא חש עלבון והשפלה מצד המאבטחים, אך לדבריו "הוכה על ידי המתלוננים". הוא הסביר כי את הנשק והתחמושת הוא מצא בפרדס ביום ביצוע העבירה ושלל כוונה להשתמש בהם ואף תיאר כי רצה להפקיד את הנשק במשטרה. קצינת המבחן העריכה כי הוא "אינו לוקח אחריות אודות מעשיו" וכי יש בו "חוסר אמפטיה כלפי המתלוננים." גם הוא התקשה לווסת את דחפיו ולהתמודד עם תחושת הדחייה עקב הסירוב להכניסו אל המועדון. קצינת המבחן התרשמה כי בעת ביצוע העבירה הוא היה נתון תחת השפעת אלכוהול, התקשה לווסת את דחפיו התוקפניים והתנהלותו הוחרפה על רקע תחושת הביטחון שקיבל מחבריו. עוד התרשמה קצינת המבחן כי הוא "מתייחס לעבירה, ללא חיבור רגשי, מנסה למזער את חומרת מעשיו ושולל כל התנהגות תוקפנית. אליאס לא הביע כל מוטיבציה לבחון שינוי בדפוסי התנהגותו ואינו רואה כל צורך בשינוי." קודם לביצוע העבירה הוא ניהל אורח חיים מתפקד, אך יחד עם זאת "התנהלותו בעת ביצוע העבירה, מודעותו הנמוכה לחומרת מעשיו, הכחשת כל זיקה לנשק שהוחזק ברשותו והימנעותו לבחון את דפוסי התנהגותו, מהווים פרוגנוזה שלילית לשינוי." לאור זה נמנעה קצינת המבחן מהמלצה טיפולית וסברה "כי ענישה הרתעתית, עשויה לחדד עבורו את הגבול בין המותר לאסור".

            בתסקיר מיום 3.2.11 לגבי המשיב מס' 3 נכתב, בין היתר, כי הוא "לוקח אחריות ומביע חרטה וצער על מעשיו". הוא הסביר כי התקרית החלה בוויכוח מילולי, במהלכה איבדו חבריו את השליטה על התנהגותו, החלה התגרה ונשלף הסכין. הוא הודה כי הרים את הסכין מן הקרקע, אך הסביר "כי הייתה זו פעולה ללא מחשבה כלל ולא התכוון לפגוע או לסייע בפגיעה במתלוננים." באשר לנשק שנמצא ברכבו, טען המשיב מס' 3 כי היה מודע לכך שהוכנס נשק לרכבו אך הוא לא מנע זאת. הוא הסביר כי הוא אינו אדם אלים או תוקפני, וקצין המבחן התרשם כי הוא מודע לחומרת התנהגותו ולבעייתיות שבה. חרטתו כנה ויש בו תחושות בושה, אשמה וצער, והוא חרד מתוצאת ההליך המשפטי ומהאפשרות שירצה עונש מאסר בין כותלי הכלא. קצין המבחן העריך כי יש בו יסודות בריאים לתפקוד ולהתמודדות וכי הוא אדם חיובי מיסודו, אשר מבין את המחויבות להליך טיפולי ולוקח אחריות לגבי שינוי דפוסי התנהגות מכשילים בחייו. קצין המבחן המליץ לשקול את העמדתו במבחן במשך 18 חודשים וכן הטלת ענישה מרתיעה ומציבת גבולות באמצעות הטלת מאסר, שירוצה בעבודות שירות וכן, ענישה מותנית לתקופה משמעותית ופיצוי לקורבן. שליחתו של המשיב זה למאסר, כך העריך קצין המבחן "עלולה להביא לרגרסיה במצבו הרגשי ולחשוף אותו לפגיעה מצד אסירים חזקים ממנו."

6.         בגזר הדין סוקרת כב' השופטת תדמור-זמיר את נסיבות המקרה וחומרת תוצאתו; מזכירה כי למשיב מס' 1 הרשעה קודמת בעוד שלחובת האחרים לא נרשמו כל הרשעות קודמות; מתייחסת לנתונים הספציפיים, לרקע ולהמלצות התסקיר לגבי כל משיב ומשיב וקובעת, בין היתר, כי המשיב מס' 1 "היה הדומיננטי בחבורה, הרוח החיה אשר החלה בליבוי היצרים וגררה אחריה את הנאשמים 2 ו- 3", גם בכך שהוא היה זה הראשון שאיים על המאבטח סרגיי, שלף את הסכין ועשה שימוש בה. לגבי המשיב מס' 3, נקבע על ידי הערכאה הראשונה כי חלקו בעבירות היה "מינורי", ולגביו נמצא משקל עודף של שיקולים לקולא.

            לאחר שנלקחו בחשבון הנסיבות השונות לגבי כל משיב, לחומרה ולקולא, הוטלו על המשיבים עונשים אלה:

            [א]        המשיב מס' 1 נדון למאסר בפועל של 22 חודשים, החל מיום מעצרו 27.3.10; למאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון, וכן חויב משיב זה לפצות את המתלונן, סרגיי, בסכום של 2,500 ש"ח.

            [ב]        המשיב מס' 2 נדון למאסר בפועל לתקופה של 14 חודשים, החל מיום מעצרו 27.3.10; למאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע; מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה שענייה החזקת נשק.

            [ג]         המשיב מס' 3 נדון למאסר של 6 חודשים שירוצו בעבודות שירות, וכן למאסר על תנאי לתקופה של 8 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע ומאסר על תנאי של 4 חודשים למשך 3 שנים שלא יעבור עבירת אלימות מסוג עוון או עבירה שעניינה החזקת נשק. כמו כן חויב המשיב 3 לפצות את המתלונן, סרגיי, בסכום של 1,000 ש"ח.